Questions for Eikev

1.   Why is it a mitzva to use a deprecating epithet for an individual whose persona declares that he is an oved avoda zara, i.e., a sheigitz or shikseh?

2.   Proof that it is a greater miracle to overcome natural disasters than to overcome enemy armies. How does this apparently contradict a tefilla we say on weekdays.

3.   Two examples of the dangers of sudden success.

4.   The explanation for why Americans don’t realize how blessed they are to live in this wonderful country.

5.   The Ohr Hachaim says that the word Vehayah, for example in the beginning of our parsha, והיה עקב תשמעון, indicates simcha.  There is a Vehayah in the parsha that seems to completely contradict this.

6.   How many times did Moshe Rabbeinu go up to Har Sinai in this parsha, and how long did he spend there in total?

7.   What was the name of the craftsman who made the first Aron Kodesh

8    Where do we find a hint that the breaking of the first luchos was preordained.

9.   Who wrote the second Luchos?       

10.   Where do we see that a Gadol BaTorah is a person you should get a Bracha from?

11.   Where do we find that Hashem spoke to Aharon directly, not through Moshe.

12.   We are told that we should make at least one hundred brachos every day. Do women have this mitzvah?

1.   Why is it a mitzva to use a deprecating epithet for an individual whose persona declares that he is an oved avoda zara, i.e., a sheigitz or shikseh?

7:9,

וְלֹא־תָבִ֤יא תֽוֹעֵבָה֙ אֶל־בֵּיתֶ֔ךָ וְהָיִ֥יתָ חֵ֖רֶם כָּמֹ֑הוּ שַׁקֵּ֧ץ תְּשַׁקְּצֶ֛נּוּ וְתַעֵ֥ב תְּֽתַעֲבֶ֖נּוּ כִּי חֵ֥רֶם הֽוּא

As explained by Rashi in Shabbos 83b, based on AZ 46a,

יכול לא לשבח ולא לגנאי ת"ל שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא הא כיצד היו קורין אותה בית גליא קורין אותה בית כריא עין כל עין קוץ

 Rashi-

ושקץ תשקצנו לאו לשון שרץ ממש הוא אלא עיקר קרא לכנות לה שם לגנאי אתא:

 

2.   Proof that it is a greater miracle to overcome natural disasters than to overcome enemy armies. How does this apparently contradict a tefilla we say on weekdays.

7:22

וְנָשַׁל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵל מִפָּנֶיךָ מְעַט מְעָט לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר פֶּן תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה.

You see that while Hashem told them that they would easily overcome the armies of Canaan, it would take greater zechusim to overcome the animals that would overrun the land.

In Tachanun, Dovid Hamelech asked that he be punished not by the hand of man, but instead some natural disaster.

To explain the difference, I remember Reb Moshe emphatically telling me that in war, there is no teva. That being the case, it makes sense that a miraculous victory in battle is only a difference in degree, not in kind. I think the same can be said about plagues, that they are directly in the hands of Hashem, and there is no real "natural course of events."  On the other hand, animals are part of teva, and a change in their behavior is literally shinui hateva, akin to Krias Yam Suf.

Gary Schreiber said that the enemies of Klal Yisrael were resha'im and deserved their fate. Animals are simply doing what they were created to do and can not be blamed for their behavior when there is a great change in their environment.

 

3.   Two examples of the dangers of sudden success.

7:22

וְנָשַׁל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵל מִפָּנֶיךָ מְעַט מְעָט לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר פֶּן תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה.

6 :10-12

וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ  ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא־בָנִיתָ׃

וּבָתִּים מְלֵאִים כׇּל־טוּב אֲשֶׁר לֹא־מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא־חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא־נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ׃

הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן־תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׃

  

4.   The explanation for why many Americans don’t realize how blessed they are to live in this wonderful country.

8:3

וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְהוָה יִחְיֶה הָאָדָם.

When you are born lucky, you don’t appreciate how lucky you are. That is why Hashem made us so hungry before giving us the Mann- so that we would realize what a treasure Hashgacha Pratis and the Mann were.

 

5.   The Ohr Hachaim says that the word Vehayah, for example in the beginning of our parsha, והיה עקב תשמעון, indicates simcha.  There is a Vehayah in the parsha that seems to completely contradict this.

8:19

והיה אם שכוח תשכח את ה' אלוקיך והלכת אחרי אלהים אחרים

Possible answers: Rav Chaim Kanievsky: The Vehayah there is that even though the sins are so bad that Hashem will not want teshuva, they will do teshuva anyway and be brought back.

Also R Ch K: Or that the worst part of the sin is that their conscience won’t bother them- the Vehayah refers to their happiness in sinning.

Reb Tzadok: the joy of kedusha is heightened by the awareness of the existence of its opposite.

6.   How many times did Moshe Rabbeinu go up to Har Sinai in this parsha, and how long did he spend there in total?

3, and 120 days.  9:18

 

7.   What is the name of the craftsman who made the first Aron Kodesh

Moshe. 10:1

וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים וָאֶפְסֹל שְׁנֵי־לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וָאַעַל הָהָרָה וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי׃

Moshe made this aron before getting the second luchos. Betzalel only made his aron after Moshe came down with the second luchos.  This is clear in the simple meaning of the pesukim. The Aron of Moshe was just wood. The commandment to Betzalel to make the Aron only was given after Moshe came down with the second luchos. The Aron of Moshe was without any doubt separate from what Betzalel later made.

8.   Where do we find a hint that the breaking of the first luchos was pre-ordained.

From the fact that Moshe was only commanded to make a box to hold the second luchos, but not for the first. (Ramban) 

9.   Who wrote the second Luchos?       

Hashem.  Do not pay attention to any Medrashim or drashos that say not like this. 10:1-2 and 4

בָּעֵת הַהִוא אָמַר יְהֹוָה אֵלַי פְּסׇל־לְךָ שְׁנֵי־לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ׃

וְאֶכְתֹּב עַל־הַלֻּחֹת אֶת־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל־הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן׃

וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים וָאֶפְסֹל שְׁנֵי־לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וָאַעַל הָהָרָה וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי׃

וַיִּכְתֹּב עַל־הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים

 The reason I said to ignore any Medrashim that seem to say otherwise is because I once mentioned such an idea to Reb Moshe, and he immediately dismissed such a possibility. He said that there can not be any such Medrash because the pesukim are absolutely clear that Hashem wrote the second luchos.

10.   Where do we see that a Gadol BaTorah is a person you should get a Bracha from?

10:8

בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל ה' את שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת־אֲרוֹן בְּרִית ה' לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃

 וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ can’t be Birkas Kohanim, because then it’s only the regular Leviim.  לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה  can’t be carrying the Aron, because then it’s not the Kohanim. It must refer to the dedication of Shevet Levi to a life of study of Torah. From here you see that if  you need a bracha, go to someone whose life is dedicated to the study of Torah. (Netziv in Haamek Davar here, and Gemara BB 116a-

דרש ר' פנחס בר חמא כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים)

 

11.   Where do we find that Hashem spoke to Aharon directly, not through Moshe.

10:9

עַל־כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם אֶחָיו ה' הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֶיךָ לוֹ׃

12.   We are told that we should make at least one hundred brachos every day. Do women have this mitzvah?

The Gemara derives this from 10:12,

וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה ה' אֱלֹהֶ֔יךָ שֹׁאֵ֖ל מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם־לְ֠יִרְאָ֠ה אֶת ה' אֱלֹהֶ֜יךָ

as if  מה  were really מאה. There is no reason to think that the word ישראל would refer only to men. (See Piskei Teshuvos 46:9) 

However, since (even if it is an obligation instead of something to try to do) it is a din derabanan, it is impossible to know what the original takana was, and you can't prove much from the asmachta Chazal use. All but one of the poskim who talk about it assume that the takana was not intended for women for varying reasons. The only exception that I know of is Rav Ovadia Yosef in his Yabia Omer who says that the takana applies to women no less than men.

Questions for Va'eschanan

1  The definition of Tefilla is asking the Ribono shel Olam for something. When you know there is no chance of being answered, you should not daven- the Gemara calls it a "Tefillas Shav." Moshe did not ask to be let into Eretz Yisrael as long as he thought Hashem had made an oath to not let him in . There are two pesukim in the parsha that tell us what the purpose of tefilla is. Is there a difference between the intention of Tefilla and the purpose of Tefilla?

2   Although Hashem forbade Moshe to enter the land of Israel, He did allow him to see the entire land, commanding him (3:27) to ascend to the top of a mountain, ראש הפסגה, and raise his eyes westward, northward, southward, and eastward in order to take in the entire land. As Moshe was standing to the east of the land of Israel, why did Hashem command him to also look to the east, as the land he would see in this direction wasn’t part of Israel?

 3  In parshas kerias shema we see the mitzva to teach your torah to your children- ולימדתם אותם את בניכם. Does a grandparent have a mitzva to teach his grandchild?

4  Where does it say that if a person forgets his Torah learning out of indifference, he is risking his very life.

5  Where do we see that for repaying a debt, you are rewarded as if you did the greatest of mitzvos.

6   The Medrash here (29:4) says that with each dibbur, the people’s souls left their bodies (פרחה נשמתם ) and Hashem had to bring them back to life, with תורת ה' תמימה משיבת נפש.

שני דברים שאלו ישראל מלפני הקדוש ברוך הוא שיראו כבודו וישמעו קולו והיו רואין את כבודו ושומעין את קולו שנאמר (דברים ה, כא) ותאמרו הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו וכתיב (שם) ואת קולו שמענו מתוך האש ולא היה בהם כח לעמוד שכיון שבאו לסיני ונגלה להם פרחה נשמתם על שדבר עמהם שנאמר (שיר ה, ו) נפשי יצאה בדברו אבל התורה בקשה עליהם רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא יש מלך משיא בתו והורג אנשי ביתו כל העולם כולו שמחים ובניך מתים מיד חזרה נשמתן שנאמר (תהלים יט, ח) תורת ה' תמימה משיבת נפש

In the Gemara  (Shabbos 88b) it says יצתה נשמתן

ואריב"ל כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצתה נשמתן של ישראל שנאמר (שיר השירים ה, ו) נפשי יצאה בדברו ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן דיבור שני היאך קיבלו הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם שנאמר (תהלים סח, י) גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה

Prove to me that whatever פרחה נשמתם and יצתה נשמתן  mean, it does not mean they died.

7  The Rambam says there is a mitzva to know there is a Ribono shel Olam. We know there is a mitzva to have faith. Many people have argued that faith and knowledge are incompatible. Faith means belief in something you can not prove. Mark Twain said "Having faith is believing in something you just know ain't true."  Where do we see in our parsha that Yediah, rational certainty, and Emunah, emotional certainty, are not mutually exclusive, but instead work together.

1  The definition of Tefilla is asking the Ribono shel Olam for something. When you know there is no chance of being answered, you should not daven- the Gemara calls it a "Tefillas Shav." Moshe did not ask to be let into Eretz Yisrael as long as he thought Hashem had made an oath to not let him in . There are two pesukim in the parsha that tell us what the purpose of tefilla is. Is there a difference between the intention of Tefilla and the purpose of Tefilla?

I think the purpose of tefilla is to become close to Hashem by asking that Hashem relate to you through Middas HaRachamim. I say this because otherwise, what is the point of telling us that Moshe davened 515 times, and did not get what he wanted.  It must be that the purpose of tefilla is to bring middas harachamim, and even the greatest middas harachamim is not necessarily what you want. In Moshe’s case, it was that he was allowed to see the land, and that his talmid Yehoshua would carry his legacy forward.

Example: the Zohar here:

(דברים ד') ויאמר יי' אלי רב לך אל תוסף וגו'. אמר רבי חייא, אמר ליה קודשא בריך הוא למשה, משה, רב לך דאזדווגת בשכינתא, מכאן ולהלאה אל תוסף, רבי יצחק אמר, רב לך בנהירו דשמשא דהוה גבך, אל תוסף, דהא זמנא דסיהרא מטא, וסיהרא לא יכיל לאנהרא, עד דיתכניש שמשא. אבל וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו. אנת דהוא שמשא, בעי לאנהרא לסיהרא, והא אתמר.

Also, in 4:7 it says

כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו

Not that we get what we ask for, but that Hashem is close to us when we daven.

However, that connection only happens when you think there is a chance of the tefilla being answered.

 

2   Although Hashem forbade Moshe to enter the land of Israel, He did allow him to see the entire land, commanding him (3:27) to ascend to the top of a mountain, ראש הפסגה, and raise his eyes westward, northward, southward, and eastward in order to take in the entire land. As Moshe was standing to the east of the land of Israel, why did Hashem command him to also look to the east, as the land he would see in this direction wasn’t part of Israel?

I think the simple answer is that he was on the west side of Gilad, the area they already conquered, and he was told to look at the entirety of Eretz Yisrael- what they had already taken, which was behind him, to the east, and what they were about to conquer.

Some say it does not mean eastward, it means look at the east side of Eretz Yisrael. Divide the land into three; north, central, and south, and central subdivided into east and west.

Rav Sorotzkin in Oznayim L’Torah says- because the lands of the Keini, Kenizi, and Kadmoni, were not given to us at the time of Yehoshua.  We will not take them until Mashiach comes. It is on that area that Moshe Rabbeinu looked.

Breishis 15:19-

ביום ההוא כרת יהוה את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת

את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני

ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים

Rashi

"את הקיני" - (ב"ר) עשר אומות יש כאן ולא נתן להם אלא שבעה גוים והשלשה אדום ומואב ועמון והם קיני קניזי וקדמוני עתידים להיות ירושה לעתיד שנאמר אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם (ישעיהו יא)

Rav Sorotzkin’s pshat is great, and I wish it were correct, but it is not.  He forgot a Gemara in BB 56a which says clearly that Moshe did not gaze upon that part of the land which would only be given in the time of Mashiach.

אמר רב יהודה אמר שמואל גכל שהראהו הקב"ה למשה חייב במעשר לאפוקי מאי לאפוקי קיני קניזי וקדמוני

The Sifri in Vezos Habracha that he mentions only says “עד הים האחרון” means that Hashem showed him all the future held until bias HaMashiach. He extrapolates so that it means Hashem showed him the eastern lands that will be part of Eretz Yisrael in Yemos HaMashiach. The Gemara clearly says that Hashem did not show him the eastern lands of K, K, and K.

 

 3  In parshas kerias shema we see the mitzva to teach your torah to your children- ולימדתם אותם את בניכם. Does a grandparent have a mitzva to teach his grandchild?

4:9-10

וְהוֹדַעְתָּ֥ם לְבָנֶ֖יךָ וְלִבְנֵ֥י בָנֶֽיךָ׃

י֗וֹם אֲשֶׁ֨ר עָמַ֜דְתָּ לִפְנֵ֨י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֘יךָ֮ בְּחֹרֵב֒

 

4  Where does it say that if a person forgets his Torah learning out of indifference, he is risking his very life.

4:9

רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך

Avos 3:8

רַבִּי דּוֹסְתַּאי בְּרַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל הַשּׁוֹכֵחַ דָּבָר אֶחָד מִמִּשְׁנָתוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד) רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ. יָכוֹל אֲפִלּוּ תָקְפָה עָלָיו מִשְׁנָתוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר (שם) וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, הָא אֵינוֹ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ עַד שֶׁיֵּשֵׁב וִיסִירֵם מִלִּבּוֹ:

 

5  Where do we see that for repaying a debt, you are rewarded as if you did the greatest of mitzvos.

5:16

כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה' אלהיך למען  יאריכן ימיך ולמען ייטב לך על האדמה אשר ה' אלהיך נתן לך

ירושלמי פרק א דפאה 

כבד את ה' מהונך ממה שחננך מפריש לקט שכחה ופאה ומפריש תרומה וכו' ועושה סוכה ולולב שופר ותפילין וציצית ומאכיל את העניים וכו', אם יש לך אתה חייב בכולן ואם אין לך אין אתה חייב באחת מהן, אבל כשהוא בא אצל כיבוד אב ואם בין שיש לך הון בין שאין לך כבד את אביך ואת אמך, ואפילו אתה מסבב על הפתחים

מהר"ם שיק (חלק או"ח סימן שלא)

דדווקא במצוה שאינה נגד אחרים, אבל במצוה שהיא נגד אחרים הוי ליה כבעל חוב ומניה ואפילו מגלימא דעל כתפיה. וזהו הטעם דכיבוד אב ואם צריך לחזור על הפתחים, משום דהוי ליה כפריעת חוב

 Kibbud Av v'Eim is just paying them what you owe them - and still, the Torah says that for Kibbud you are rewarded with long and good years in Eretz Yisrael.

6   The Medrash here (29:4) says that with each dibbur, the people’s souls left their bodies (פרחה נשמתם ) and Hashem had to bring them back to life, with תורת ה' תמימה משיבת נפש.

שני דברים שאלו ישראל מלפני הקדוש ברוך הוא שיראו כבודו וישמעו קולו והיו רואין את כבודו ושומעין את קולו שנאמר (דברים ה, כא) ותאמרו הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו וכתיב (שם) ואת קולו שמענו מתוך האש ולא היה בהם כח לעמוד שכיון שבאו לסיני ונגלה להם פרחה נשמתם על שדבר עמהם שנאמר (שיר ה, ו) נפשי יצאה בדברו אבל התורה בקשה עליהם רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא יש מלך משיא בתו והורג אנשי ביתו כל העולם כולו שמחים ובניך מתים מיד חזרה נשמתן שנאמר (תהלים יט, ח) תורת ה' תמימה משיבת נפש

In the Gemara  (Shabbos 88b) it says יצתה נשמתן

ואריב"ל כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצתה נשמתן של ישראל שנאמר (שיר השירים ה, ו) נפשי יצאה בדברו ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן דיבור שני היאך קיבלו הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם שנאמר (תהלים סח, י) גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה

Prove to me that whatever פרחה נשמתם and יצתה נשמתן  mean, it does not mean they died.

Because in 5:20 it says

ותאמרו הן הראנו ה' אלהינו את כבדו ואת גדלו ואת קלו שמענו מתוך האש היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי

If they died and were brought back to life, it would not make sense for the passuk to say that we saw Hashem's glory and heard His voice and lived. 

7  The Rambam says there is a mitzva to know there is a Ribono shel Olam. We know there is a mitzva to have faith. Many people have argued that faith and knowledge are incompatible. Faith means belief in something you can not prove. Mark Twain said "Having faith is believing in something you just know ain't true."  Where do we see in our parsha that Yediah, rational certainty, and Emunah, emotional certainty, are not mutually exclusive, but instead work together.

 4:39

וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד 

You see that there are two separate, but related, mitzvos: Daas of the mind, and Daas of the heart. One without the other is imperfect- it happens very often that a person professes a belief, but realizes that he never really believed it when he is under pressure.  Sometimes Emunah peshutah is stronger, and sometimes the strict philosophy of reason and logic is stronger.  See, for example, the famous diatribe of the Chasid Yaavetz describing the mesiras nefesh of those with emunah peshuta during the Inquisition, as opposed to the shameful capitulations of the famous philosophers. 

I recommend Rav Chaim Brown's excellent posts, and the valuable comments, on the idea of Emunah and Yedi'ah, to be found here

https://divreichaim.blogspot.com/2009/02/emunah-knowledge-or-belief.html

and here

https://divreichaim.blogspot.com/2009/02/emunah-and-yediya-recap.html

Questions for Devarim

 1.  In 1:11, Moshe said

ה אלהי אבותכם יסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם

Many ask, but if כאשר דבר לכם  refers to the bracha to Avraham Avinu, it is not correct, it is weaker than the bracha to Avraham. The Bracha to Avraham was that we will be innumerable, like the sand on the shore. Multiplication by one thousand is nowhere near that.  Reb Akiva Eiger says that the question misunderstands the difference between ככם אלף פעמים and אלף פעמים לכם . What is the difference?

2.   Both Kaleiv and Yehoshua lived to enter Eretz Yisrael, but in 1:34-37, there is a clear distinction between them as to why they were the exceptions, in what merit they lived.

What is the difference?

3.    There are those who believe that the Israeli flag exposes the Jewish plan to conquer all the land between modern day Israel and the Euphrates, including Lebanon, Syria, and much of Iraq. That is why you have the two blue lines with the Magen David between them, the top line being the Euphrates. As far as I can tell, this was absolutely not intended by the people who designed the flag, but it's probably true, at least after Mashiach comes. What passuk in our parsha gives credence to this interpretation?

4.   Four times in the Parsha that we are told that we have to banish our fear- not just to be brave in the face of fear, but to nullify our fear, to not be afraid.

 5.  There is a mitzva to rebuke a person who sins, הוכח תוכיח את עמיתך.  Did Moshe Rabbeinu fulfill this mitzva in this parsha when he rebuked Klal Yisrael for their sins?

6.  We all know that the decree on Moshe that he could not enter Eretz Yisrael was a result of Mei Meriva, when Hashem told him יען לא האמנתם בי. So why does passuk 1:37 say it was because of the Meraglim?

 7.   Find a remez in the Torah that the creation of the modern Medinas Yisrael will be spearheaded by people who were not Shomrei Torah U’Mitzvos.  (Based on a speech given by Rav Shimon Shkop.)

 

1.  In 1:11, Moshe said

ה אלהי אבותכם יסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם

Many ask, but if כאשר דבר לכם  refers to the bracha to Avraham Avinu, it is not correct, it is weaker than the bracha to Avraham. The Bracha to Avraham was that we will be innumerable, like the sand on the shore. Multiplication by one thousand is nowhere near that.  Reb Akiva Eiger says that the question misunderstands the difference between ככם אלף פעמים and אלף פעמים לכם . What is the difference?

יסף עליכם ככם אלף פעמים  is ששים ריבוא  to 1000^th power, not   אלף פעמים ככם, which is simple thousand time multiplication.  600,000 to the thousandth power has 300 digits. Google is 10 to the power of 100 (10¹⁰⁰), which is a 1 followed by 100 zeros.

2.   Both Kaleiv and Yehoshua lived to enter Eretz Yisrael, but in 1:34-37, there is a clear distinction between them as to why they were the exceptions, in what merit they lived.

What is the difference?

וַיִּשְׁמַ֥ע ה' אֶת־ק֣וֹל דִּבְרֵיכֶ֑ם וַיִּקְצֹ֖ף וַיִּשָּׁבַ֥ע לֵאמֹֽר׃

אִם־יִרְאֶ֥ה אִישׁ֙ בָּאֲנָשִׁ֣ים הָאֵ֔לֶּה הַדּ֥וֹר הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה אֵ֚ת הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֔עְתִּי לָתֵ֖ת לַאֲבֹתֵיכֶֽם׃

זֽוּלָתִ֞י כָּלֵ֤ב בֶּן־יְפֻנֶּה֙ ה֣וּא יִרְאֶ֔נָּה וְלֽוֹ־אֶתֵּ֧ן אֶת־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁ֥ר דָּֽרַךְ־בָּ֖הּ וּלְבָנָ֑יו יַ֕עַן אֲשֶׁ֥ר מִלֵּ֖א אַחֲרֵ֥י ה'׃

גַּם־בִּי֙ הִתְאַנַּ֣ף ה' בִּגְלַלְכֶ֖ם לֵאמֹ֑ר גַּם־אַתָּ֖ה לֹא־תָבֹ֥א שָֽׁם׃

יְהוֹשֻׁ֤עַ בִּן־נוּן֙ הָעֹמֵ֣ד לְפָנֶ֔יךָ ה֖וּא יָ֣בֹא שָׁ֑מָּה אֹת֣וֹ חַזֵּ֔ק כִּי־ה֖וּא יַנְחִלֶ֥נָּה אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃

It appears that Kaleiv was zocheh because of “Milei Acharei Hashem,” but Yehoshua was zocheh because he stood in place of Moshe Rabbeinu. This does not mean that one was greater than the other, but that Yehoshua had something Kaleiv did not have.

See שמירת הלשון חלק השני פרק י"ט: The Chofetz Chaim says Kaleiv was a mole. He acted as if he agreed with them, and participated in their talk and plans, but when they came back, he revealed his true beliefs. Yehoshua stated his opposition from the beginning, as the greatest talmid and representative of Moshe Rabbeinu. Evidently, being  a sleeper agent and not changing your beliefs is a greater accomplishment.

 וְאַגַּב נְבָאֵר מַהוּ זֶה דִּכְתִיב {במדבר י''ג ט''ז}: ''וַיִּקְרָא משֶה לְהוֹשֵׁעַ בֶּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ'', וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ''י שֶׁאָמַר לו {במדבר רבה פרשה י''ח}: ''יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים''. וְלָמָּה לֹא בֵּרֵךְ גַּם לְכָלֵב, וְכִי מַשּׂוֹא פָּנִים יֵשׁ בַּדָּבָר?

גַּם מַהוּ דִּכְתִיב {במדבר י''ג כ''ב}: ''וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן'', וּפֵרֵשׁ רַשִׁ''י, שֶׁכָּלֵב לְבַדּו הָלַךְ לְשָׁם וְנִשְׁתַּטַּח עַל קִבְרֵי אָבוֹת, שֶׁלֹא יְהֵא נִסַּת מֵחֲבֵרָיו לִהְיוֹת בַּעֲצָתָם. מַדּוּעַ לֹא הָלַךְ גַּם יְהוֹשֻׁעַ?

וְגַם מַהוּ שֶׁכָּתַב בְּסוֹף הַפָּרָשָׁה? {בַּמִּדְבָּר י''ד כ''ד}: ''וְעַבְדִּי כָּלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי'', מַדּוּעַ לֹא הִזְכִּיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יְהוֹשֻׁעַ גַּם כֵּן לְשֶׁבַח, שֶׁהוּא הָיָה מִתְנַגֵּד לְשִׁטַּת הַמְרַגְּלִים מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף?

אָכֵן, בֶּאֱמֶת נִיחָא הַכֹּל בַּחֲדָא מַחְתָּא, וְהוּא דְּיֵשׁ שְׁתֵּי דְרָכִים בַּעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ. בְּעֵת שֶׁמִּתְגַּבְּרִים כֹּחוֹת הַתּוֹעִים בָּעוֹלָם, וְאֶחָד מֵעובְדֵי ה' הֻכְרַח לַעֲמֹד עִמָּהֶם כַּמָּה שָׁבוּעוֹת, אִם יוֹצִיא אָז כֹּחוֹתָיו הַפְּנִימִיִּים לַחוּץ, דְּהַיְנוּ שֶׁיְּפַרְסֵם שִׁטָּתו הָאֲמִתִּית לְעֵינֵיהֶם וְיָרִיב עִמָּם עַל דַּעְתָּם הַכּוזֶבֶת, אוֹ שֶׁיִּשְׁתֹּק לְעֵינֵיהֶם, וְאֶפְשָׁר גַּם שֶׁיַּסְכִּים עִמָּהֶם לְפָנִים, עַד שֶׁיָּבוֹא בָּרַבִּים לִפְנֵי קְהַל יִשְׂרָאֵל, וְאָז יְבָרֵר אֶת שִׁטָּתוֹ הָאֲמִתִּית וּלְהֶפֶךְ אֶת דַּעְתָּם הַכּוֹזֶבֶת לְעֵינֵי כֹּל.

וְיֵשׁ בְּכָל דֶּרֶךְ מַעֲלָה וְחִסָּרוֹן. בָּאֹפֶן הָרִאשׁוֹן יֵשׁ מַעֲלָה, דְּאִם יִשְׁתֹּק כָּל אוֹתוֹ הַזְּמַן וְגַם יַסְכִּים עִמָּהֶם, לְאַט לְאַט הוֹלֵךְ כֹּחוֹ הַפְּנִימִי וְנֶחְלָשׁ, עַד שֶׁהֻתְּרָה אֶצְלוֹ דַּעְתָּם הַכּוֹזֶבֶת. וְדֻגְמָא, כְּמוֹ שֶׁעוֹמֵד אָדָם בַּחֹרֶף בַּחוּץ בַּקֹּר הֶחָזָק זְמַן רַב, מִתְקָרֵר חֻמּו הַפְּנִימִי וָמֵת. מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם מִתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם נֶגְדָּם, לֹא יִתְקָרְרוּ כֹּחוֹתָיו הַפְּנִימִיִּים. אֲבָל בְּאֹפֶן זֶה יֵשׁ חִסָּרוֹן גַּם כֵּן, דְּיוּכְלוּ לְהִתְיַעֵץ יַחְדָּו נֶגְדּוֹ וּלְהַזִּיקוֹ בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ, וְצָרִיךְ לְרַחֲמֵי שָׁמַיִם שֶׁיַּצִּילוּהוּ מִיָּדָם. וּבָאֹפֶן הַשֵׁנִי יֵשׁ מַעֲלָה, שֶׁלֹּא יִתְיַעֲצוּ לְהַזִּיקוֹ, אַחֲרֵי שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁהוּא גַּם כֵּן אוֹחֵז בְּשִׁטָּתָם. וְעוֹד מַעֲלָה יְתֵרָה יוֹתֵר מִזֶּה שֶׁבְּבוֹאוֹ לִפְנֵי קָהָל וְעֵדָה הוּא וְהֵם, בְּוַדַּאי יִתְפָּאֲרוּ הַתּוֹעִים וְיאמְרוּ, שֶׁפְּלוֹנִי הַנִּכְבָּד אוֹחֵז גַּם כֵּן בְּשִׁטָּתָם, וְאָז יוּכַל לְבָרֵר שִׁטָּתוֹ הָאֲמִתִּית לְעֵינֵי הַכֹּל. וְהִנֵּה מֹשֶה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם יָדַע בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֶת כֹּחוֹתֵיהֶם, יְהוֹשֻׁעַ הָיָה כֹּחוֹ בָּאֹפֶן הָרִאשׁוֹן, וְעַל כֵּן הוּא צָרִיךְ לְּרַחֲמֵי שָׁמַיִם שֶׁלֹּא יִיעֲצוּ עָלָיו רָעָה, וּלְכָךְ בֵּרְכוּ: ''יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים''. וְכָלֵב הָיָה כֹּחוֹ בָּאֹפֶן הַשֵּׁנִי וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לִבְרָכָה.

וְהִנֵּה כְּשֶׁבָּאוּ לְחֶבְרוֹן וְרָאוּ שָׁם אֶת אַחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, וְנָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם, תֵּכֶף הָיְתָה דַּעְתָּם לְהָרַע, וְהִתְבּוֹנֵן כָּלֵב אֵיךְ לְהִתְנַהֵג, וְהֻסְכַּם אֶצְלוֹ לְהַסְכִּים עִמָּהֶם בַּפֶּה כָּל אוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ, וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה בּוֹ כֹּחַ לְבַסּוֹף לְהַשְׁתִּיקָם וּלְבָרֵר לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁטָּה הָאֲמִתִּית, אַךְ הָיָה יָרֵא, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יוּכְלוּ כֹּחוֹתָיו הַפְּנִימִיִּים לְהִתְחַלֵּף בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן וְלִהְיוֹת נִסַּת לַעֲצָתָם, לְכָךְ הָלַךְ וְנִשְׁתַּטַּח עַל קִבְרֵי אָבוֹת, שֶׁיַּעַזְרוּהוּ בִּזְכוּתָם, שֶׁלֹּא יִתְקַלְקֵל בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן. וְהִנֵּה בְּוַדַּאי כְּשֶׁבָּאוּ הַמְרַגְּלִים מִן הַדֶרֶךְ, אָמְרוּ: כֻּלָּנוּ נִשְׁלַחְנוּ לָאָרֶץ לָתוּר אוֹתָהּ וְלוֹמַר הָאֱמֶת, וְכֻלָּנוּ מַסְכִּימִים לְדֵעָה אַחַת לְבַד מֵאֶחָד וְהוּא יְהוֹשֻׁעַ, וְדֵעָה אַחַת כְּמַאן דְּלֵיתָא דַּמְיָא. וְהִנֵּה כְּשֶׁכָּלֵב רָאָה זֶה, הִתְחִיל לוֹמַר: וְכִי זֶה בִּלְבַד עָשָׂה לָנוּ בֶּן עַמְרָם? וּכְפֵרוּשׁ רַשִּׁ''י, וְזֶהוּ שֶׁכָּתַב: ''וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי'', וּכְפֵרֵשׁ רַשִּׁ''י שֶׁעַל יְדֵי זֶה הָיָה בּוֹ כֹּחַ לְהַשְׁתִּיקָם. וְהִנֵּה אֹפֶן הָרִאשׁוֹן וְאֹפֶן הַשֵּׁנִי שְׁנֵיהֶם דְּרָכִים יְשָׁרִים לִפְנֵי ה', כִּי אַף שֶׁבָּאֹפֶן הָרִאשׁוֹן הַנֶּפֶשׁ יוֹתֵר מְשֻׁמֶּרֶת, מִכָּל מָקוֹם אִם אֹפֶן הַשֵּׁנִי כַּוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם הוּא גַּם כֵּן אֹפֶן טוֹב וּכְמַעֲשֶׂה דְּכָלֵב. וּבָזֶה נִיחָא מַה דְּאִיתָא בַּתּוסֶפְתָּא, שֶׁלִּפְעָמִים הִקְדִּים הַכָּתוּב לִיהוֹשֻׁעַ וְלִפְעָמִים לְכָלֵב לְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִים. וְלִכְאוֹרָה הֲלֹא יְהוֹשֻׁעַ בְּוַדַּאי הָיָה גָּדוֹל מִכָּלֵב, שֶׁמּשֶה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם מָסַר הַתּוֹרָה לִיהושֻׁעַ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶעֱמִידוֹ תַּחַת מֹשֶה, אֲבָל הַכַּוָּנָה לְעִנְיָן זֶה שֶׁשְּׁתֵּי הַדְּרָכִים צוֹדְקוֹת וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ: (הגהה)

The Malbim says that  רוח אחרת בו means that at first he sided with the meraglim, but then thought more carefully and realized how wrong they were. So simply not siding with them might not have been enough. Changing your mind publicly, that is a great thing.

3.    There are those who believe that the Israeli flag exposes the Jewish plan to conquer all the land between modern day Israel and the Euphrates, including Lebanon, Syria, and much of Iraq. That is why you have the two blue lines with the Magen David between them, the top line being the Euphrates. As far as I can tell, this was absolutely not intended by the people who designed the flag, but it's probably true, at least after Mashiach comes. What passuk in our parsha gives credence to this interpretation?

1:7

פנו  וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל־כל־שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד־הנהר הגדל נהר־פרת

 

4.   Four times in the Parsha that we are told that we have to banish our fear- not just to be brave in the face of fear, but to nullify our fear, to not be afraid.

1) 1:17. Moshe tells the judges to be fearless despite hatred and threats.  לא תגורו מפני איש

2)  1:21. Just prior to the sending of the spies, Moshe said אל תירא ואל תחת

3) 3:2. Hashem tells Moshe not to fear fighting Og Melech HaBashan. , the king of Bashan אל תירא

4) 3:22. Moshe tells Yehoshua not to fear the kings of Knaan.   לא תיראום כי ה' אלהיכם הוא הנלחם לכם

(There are three places in Breishis, too; one to each of the Avos. 15:1 to Avraham when Hashem told him Lech Lecha, 26:24 to Yitzchak about the Plishtim, and 46:3 to Yaakov who was afraid to leave Knaan and go to Mitzrayim.

 5.  There is a mitzva to rebuke a person who sins, הוכח תוכיח את עמיתך.  Did Moshe Rabbeinu fulfill this mitzva in this parsha when he rebuked Klal Yisrael for their sins?

No. The people he rebuked either were not among the sinners or had already died. Apparently he was just warning them to not be confident that they are immune from sinning. (Kol Rom on 1:1.)

 

6.  We all know that the decree on Moshe that he could not enter Eretz Yisrael was a result of Mei Meriva, when Hashem told him יען לא האמנתם בי. So why does passuk 1:37 say it was because of the Meraglim?

גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם

Ohr HaChaim-

והנכון הוא על פי דבריהם ז"ל (תענית כ"ט.) שאמרו בפסוק (במדבר י"ד א') ויבכו העם בלילה וגו' קבעו בכיה לדורות כי ליל תשעה באב היתה שבו נחרב הבית, ואמרו עוד (סוטה ט'.) שאם היה נכנם משה לארץ והיה בונה בית המקדש לא היה הבית נחרב שאין אומה ולשון נוגעת בו, ואמרו עוד (מדרש תהלים עט) בפסוק מזמור לאסף אלהים באו גוים וגו' וז"ל קינה מבעי ליה אלא על שהשליך חמתו על עצים ואבנים, מעתה אם היה נכנס משה לארץ והיה בונה בית המקדש ולהשליך חמתו עליו לא אפשר כנזכר ויחר אף ה' בשונאי ישראל ויהיה כליונם במקום חורבן הבית, לזה גזר ה' בגזרת המרגלים גם על משה שימות במדבר, והוא אומרו גם בי התאנף ה' בגללכם פירוש בגלגול דברים שלכם כי אם לא היה עון המרגלים והיו נכנסים אפשר שהיה נכנס משה עמהם והגם שיבנה בית המקדש אין מיחוש כי לא נתגבר בחינת הרע והיו עומדים בצדקם בארץ, אלא מאמצעות עון מרגלים גברה יד רשעה וידע ה' כי לא יעמדו בצדק וצא ולמד משירת האזינו.

ואם תאמר והלא רואני שמיתת משה היתה על מי מריבה, כבר כתבתי שם שאם משה היה מקדש שמו יתברך היו ישראל חוזרים לטהרתם שהיו בו קודם חטא המרגלים באמצעות קידוש ה' הגדול והיה ה' מתיר שבועת משה והיה נכנס לארץ ובונה בית המקדש מכון לשבתו עולמים:

The sin of the Mergalim caused the Churban HaBayis. If Moshe would have entered Eretz Yisrael, the Mikdash he built could have been invulnerable, and if we sinned, Hashem’s wrath would have been spent on the people, not the Mikdash, and this threatened the existence of Klal Yisrael. So: Meraglim, therefore Churban, therefore Moshe cannot enter Eretz Yisrael. The instrumentality of preventing Moshe from entering EY was Mei Meriva, but the reason behind the reason was the Meraglim.

 Reb Moshe in Kol Rom says that even under strict Middas Hadin Moshe and Aharon would not have died if Klal Yisrael was worthy of having such great leaders. 

I'm not sure exactly what he means. His words-

דבשביל חטא מי מריבה לחוד לא היה אפשר לדונם במיתה אף לפי מדת הדין הגדולה. אבל בשביל שלא זכו ישראל שיהיו משה ואהרן אצלם דן וותם במיתה

7.   Find a remez in the Torah that the creation of the modern Medinas Yisrael will be spearheaded by people who were not Shomrei Torah U’Mitzvos.  (Based on a speech given by Rav Shimon Shkop.)

1:38-

וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה ובניכם אשר לא ידעו היום טוב ורע המה יבאו שמה ולהם אתננה והם יירשוה

Questions for Mattos Massei

In 2025, asked 1, 2, 3, 5, 11 and 12.

1.  Where does the Torah specifically warn politicians to not make promises they do not intend to keep.

2.  Where do we find that a person is punished for breaking a promise he did not make.

3.  What great prophet died as a result of the war against Midian?

4.  Who was happy when the Kohen Gadol died?

5.  We learn two dinim from the parsha of Klei Midian, the vessels taken from Midian. On one you make a bracha, and on the other you do not make a bracha. What are they, and why are they different. 

6.  Where do we see in this parsha that it is not enough to be honest in the eyes of Hashem, you also have to above suspicion, you have to behave in a way that makes it clear to your friends and neighbors that you are a good and honest man, even though they would be wrong in not being dan lekaf zechus. 

7.  The east side of the Yarden was given to Gad, Reuven, and half of Menashe. Name the family that comprised that half of Menashe. 

8.  Who were the two people who built cities and named them after themselves?

9.  Where was the first of the 42 encampments and where was the last.

10.  What event mentioned in the parsha occurred on today's Hebrew date. ONLY WHEN THIS PARSHA IS ON ROSH CHODESH:

11.  Where is there a trop that appears only one time in the Torah, which is closely related to today’s Hebrew date.  ONLY WHEN THIS PARSHA IS ON ROSH CHODESH: 

12.  The Leviim were granted 48 cities. If they felt crowded, could they buy land near the city and expand? 

13. Guns and killing were far more common in America's Wild West than elsewhere in the country. Where does the Torah warn us that killings will be more common in societies that are based on cowboy culture.

1.  Where does the Torah specifically warn politicians to not make promises they do not intend to keep.

30:2-3, from the Chasam Sofer- the law of Nedarim and Shavuos is addressed to the leaders of Klal Yisrael.

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה יהוה

איש כי ידר נדר ליהוה או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה

2.  Where do we find that a person is punished for breaking a promise he did not make.

30:16

ואם הפר יפר אתם אחרי שמעו ונשא את עונה

Rashi and Ramban explains that he nullified his wife’s neder after the deadline, after the day he heard it passed, and he told her he nullified it, and she trusted him and transgressed her neder. She had every right to trust him, so she is blameless, but he, the husband, is punished in her place. It's not just lifnei iveir, it is the punishment of nedarim and shavuos. Ramban-

ונשא את עונה - הוא מוכנס תחתיה; למדנו , שהגורם תקלה לחברו הוא נכנס תחתיו לכל עונשין. לשון רבנו שלמה מסיפרי (ספ"ב קנו). ונראה שהאשה הזאת שוגגת או מוטעה , כי הכתוב ידבר בבעל ששמע ואין האשה יודעת בו , ואחר זמן הפר ואמר לה שהוא יום שמעו. ולימדנו הכתוב שני דברים: שהבעל נושא עון כאלו הוא נָדַר ויחל דברו , ושהיא פטורה , אין עליה מעֹנש השגגות כלל.

3.  What great prophet died as a result of the war against Midian?

Obviously, Bilaam. Also, lehavdil, Moshe Rabbeinu. 31:2, 

נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך

Yes, this brings up a post hoc ergo propter hoc fallacy discussion. 

4.  Who was happy when the Kohen Gadol died?

The people in the Arei Miklat, because that meant they could go home. 35:25,

והצילו העדה את הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה וישב בה עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש

5.  We learn two dinim from the parsha of Klei Midian, the vessels taken from Midian. On one you make a bracha, and on the other you do not make a bracha. What are they, and why are they different. 

31:23, kashering treif keilim and tevilas keilim. 

כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים

I don't think it makes a difference for this discussion, but let's assume that taam k'ikkar and tevillas keilim are deoraysa. 

You don’t make a bracha when you kasher keilim, but you do make a bracha when you are tovel.  The difference is easy to suggest, and hard to prove. But it has to boil down to: kashering keilim is just an application of the issur of treifus. This, too, is treif, and if you want to make it kosher, this is how you do it. Tevila is an entirely new din, and we view it like any of the Taryag.  It is something of a chok, and it is hard to prove what exactly it does. This is supported by the fact that you do have to kasher keilim even if they're still owned by the non-Jew, but you can use keilim owned by a non-Jew without tevilla.

Even if it is to remove a problem, it is no different than tevillas nidda or netilas yadayim. 

6.  Where do we see in this parsha that it is not enough to be honest in the eyes of Hashem, you also have to above suspicion, you have to behave in a way that makes it clear to your friends and neighbors that you are a good and honest man, even though they would be wrong in not being dan lekaf zechus. 

From 32:22,  ונכבשה הארץ לפני ה' ואחר תשבו והייתם נקים מה' ומישראל

Applications: 

והייתם נקים. תניא, גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק פורטין מעותיהם לאחרים ואין פורטין לעצמן , וגבאי תמחוי שאין להם עניים לחלק מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמן משום שנאמר והייתם נקיים מה׳ ומישראל .

(פסחים י"ג א׳) 

והייתם נקים. ת"ר, בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים ומעולם לא נמצאה פת נקיה ביד בניהם שלא יאמרו ממעשה לחם הפנים גזונים, לקיים מה שנאמר והייתם נקיים מה׳ ומישראל .

(יומא ל"ח א׳) 

והייתם נקים. ת"ר, בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטורת, ומעולם לא יצאה כלה מבושמת מבתיהן, וכשהיו נושאין אשה ממקום אחר היו מתנין עמה שלא תתבשם, שלא יאמרו ממעשה הקטורת מתבשמין, לקיים מה שנאמר והייתם נקיים מה׳ ומישראל

7.  The east side of the Yarden was given to Gad, Reuven, and half of Menashe. Name the family that comprised that half of Menashe. 

Machir. 32:39-40

וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה וילכדה ויורש את האמרי אשר בה

ויתן משה את הגלעד למכיר בן מנשה וישב בה

My problem: Menashe had two sons, Machir and Gilad. Machir named his own son Gilad. How did it come about that davka Machir conquered a land called Gilad? It was called Gilad back when Og was king: Devarim 3:10. 

כל  ערי המישר וכל־הגלעד וכל־הבשן עד־סלכה ואדרעי ערי ממלכת עוג בבשן

And in Mattos, in 32:1, 

ומקנה  רב היה לבני ראובן ולבני־גד עצום מאד ויראו את־ארץ יעזר ואת־ארץ גלעד והנה המקום מקום מקנה

And I think it’s that place from Breishis 31:47

ויקרא לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד

8.  Who were the two people who built cities and named them after themselves?

32:41-42, Yair ben Menashe and Novach.

ויאיר בן מנשה הלך וילכד את חותיהם ויקרא אתהן חות יאיר

ונבח הלך וילכד את קנת ואת בנתיה ויקרא לה נבח בשמו

9.  Where was the first of the 42 encampments and where was the last.

First, 33:5, Sukkos. Last,33:49,  Arvos Moav.

10.  What event mentioned in the parsha occurred on today's Hebrew date..  ONLY WHEN THIS PARSHA IS ON ROSH CHODESH: 

The day Aharon died, Rosh Chodesh Av.  33:38.

ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם... בחדש החמישי באחד לחדש

11.  Where is there a trop that appears only one time in the Torah, which is closely related to today’s Hebrew date.  ONLY WHEN THIS PARSHA IS ON ROSH CHODESH

ירח בו יומו, the upside down esnachata, and it appears only here on the word אלפיים  in 35:5,

וּמַדֹּתֶ֞ם מִח֣וּץ לָעִ֗יר אֶת פְּאַת קֵ֣דְמָה אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֟ה

Since today is Rosh Chodesh, it is the first day the moon was seen, so the moon is one day old. Yerach ben yomo.

12.  The Leviim were granted 48 cities. If they felt crowded, could they buy land near the city and expand? 

No. Each city included a strictly zoned greenbelt. This area was over a mile of open space, including three thousand feet of parkland, fifteen hundred feet for animals and orchards. That’s almost a mile in all directions. Absolutely no development was allowed in that area. If they wanted to expand, they would have to begin beyond the greenbelt. 

35:3-4

והיו הערים להם לשבת ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכשם ולכל חיתם

ומגרשי הערים אשר תתנו ללוים מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב

13. Guns and killing were far more common in America's Wild West than elsewhere in the country. Where does the Torah warn us that killings will be more common in societies that are based on cowboy culture.

Gilad, the east side of the Yarden was smaller and had fewer residents than the area on the west side of the Yarden, but was given the same number of Arei Miklat, three. From this the Gemara in Makkos 9a-b sees that in Gilad, killing was more common, בגלעד שכיחי רוצחים. The Gemara sees an allusion to this in a passuk in Hoahea 6:8, גִּלְעָ֕ד קִרְיַ֖ת פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן עֲקֻבָּ֖ה מִדָּֽם׃. I assume this is because they were cowboys. 

Questions for Pinchas

In 2025, I asked 1, 2, 4, 10, and 12. 

1. Three brothers; two notorious and one obscure.

2. Two granddaughters of Yaakov mentioned this week.

3. Which names in the Parsha were most popular at the time.

4.  An individual who was the first to identify as "they/them." If you wanted to talk to him about his pronouns, he would not hear a word you said.

5. Nine people whose death in the Midbar and the spiritual cause of their deaths are identified, and two who died in Kna’an, with no cause given.

6. People the Torah singles out to say they did not die.

7. Shevet Levi was always relatively small. Meforshim tell us that Levi was not miraculously fruitful in Mitzrayim because only those that were persecuted had the bracha of כאשר יענו אותו כן ירבה, and Levi was not subjugated. But why did they not increase proportionately after Yetzias Mitzrayim, in the Midbar? Many meforshim point out the relatively low birth rate. 26:62

ויהיו פקדיהם שלשה ועשרים אלף כל זכר מבן חדש ומעלה

Ibn Ezra

ויהיו פקודיהם. פקודי הלוים במספר הזה נוספו שבע מאות והתימה כי לא נוסף בהם רק שבע מאות והנה ישראל שמתו מי שהיה מבן עשרים שנה ומעלה היה מספרם בפעם האחרונה קרוב מהמספר הראשון

Chizkuni, same question. 

שלשה ועשרים אלף ענין זה מוכיח שהארון היה מכלה בהם שהרי הן נמנים מבן חדש ולא נוסף במנין ל״‎ח שנה רק אלף וישראל שמתו ושהיו מעשרים שנה ומעלה היה מספרם עכשיו קרוב למנין שבמדבר סיני.

I want a reason suggested in the words of the Torah. Why did Shevet Levi not increase at the same rate as the rest of Klal Yisrael.

8. Why does a child inherit a parent. Is it because of the child’s rights to the property or is it because of the father’s rights.

9. The words וידבר ה' אל משה לאמר appear 175 times in the Torah, but only once the other way around.

10.  The king and the Kohen Gadol. Who stands for whom?  Who stands by the door and says "No, after you."

11. Besides the basic communal obligation to make sure Korbanos Tzibur are brought,  what additional obligation is incumbent upon Klal Yisrael, not only Kohanim, regarding korbanos tzibbur.

12.  Proof that every Shabbos is the same, but every Rosh Chodesh is different- a different mazal, a different mood, a different character.

 

 

1. Three brothers; two notorious and one obscure.

 26:9, Nemuel, the brother of Dasan and Aviram, from the shevet Reuven.

 2. Two granddaughters of Yaakov mentioned this week.

Sarach bas Asher 26:26, and Yocheved bas Levi 26:59.

 3. Which names in the Parsha were most popular at the time.

These are the only names that are shared. There is a Nemuel of Reuven in 26:9  and a Nemuel of Shimon in 26:12.  There is a Zarach of Shimon in 26:13 and a Zarach of Yehuda in 26:20. There is a Gilad son of Machir son of Menashe in 26:29, and in that same passuk it says that Menashe also had a son he named Gilad.

However: The Netziv in 26:5 says that there was only one Gilad, and the plural and the repetition in the passuk just means that Machir had a son name Gilad, and although he had other sons, Gilad was dominant, and the other sons were folded into the Gilad family. 

4.  An individual who was the first to identify as "they/them." If you wanted to talk to him about his pronouns, he would not hear a word you said.

26:42, Shucham son of Dan, known in Breishis as Chushim.

אלה בני דן למשפחתם לשוחם משפחת השוחמי אלה משפחת דן למשפחתם

In Breishish 46:23, "ובני דן חושים." Chazal tell us he was deaf.

According to the Abarbanel in 32:39, Menashe only had one son, Machir, so Machir is also being referred to in the plural. But the Netziv in 26:5 (mentioned above in question 3) says that Menashe had several sons. And, as mentioned above, I think Menashe had two sons, Machir (who had a son Gilad Junior) and Gilad Senior.  All of this is very perplexing in light of the fact that in 32:1 we find a land named Gilad, probably the area of Gal Eid from Breishis 31:47, which Avraham called Galeid, which was later conquered by the sons of Machir.

5. Nine people whose death in the Midbar and the spiritual cause of their deaths are identified, and two who died in Kna’an, with no cause given.

In the Midbar, Zimri (Numbers 25:14), Dasan and Aviram (26:9-10), Korach (26:10), Nadav (26:61), Avihu (26:61) and Tzelafchad (27:1-3) all died in the desert on account of their sins. Moshe and Aharon died in the desert due to their actions at the "mei Meriva" – 27:13-14. .  In Kna’an, Er and Onan- 26:19.

 6.  People the Torah singles out to say they did not die.

The Torah states that "the sons of Korach did not die" (26:11). And Kalev and Yehoshua, 26:65.

 7. Shevet Levi was always relatively small. Chazal tell us that the numbers of Levi did not increase at the same rate as the other shevatim in Mitzrayim because only those that were persecuted had the bracha of כאשר יענו אותו כן ירבה, and Levi was not subjugated. But why did they not increase proportionately after Yetzias Mitzrayim, in the Midbar? 26:62

ויהיו פקדיהם שלשה ועשרים אלף כל זכר מבן חדש ומעלה

Ibn Ezra

ויהיו פקודיהם. פקודי הלוים במספר הזה נוספו שבע מאות והתימה כי לא נוסף בהם רק שבע מאות והנה ישראל שמתו מי שהיה מבן עשרים שנה ומעלה היה מספרם בפעם האחרונה קרוב מהמספר הראשון

Chizkuni, same question. 

שלשה ועשרים אלף ענין זה מוכיח שהארון היה מכלה בהם שהרי הן נמנים מבן חדש ולא נוסף במנין ל״‎ח שנה רק אלף וישראל שמתו ושהיו מעשרים שנה ומעלה היה מספרם עכשיו קרוב למנין שבמדבר סיני.

I want a reason suggested in the words of the Torah. Why did Shevet Levi not increase at the same rate as the rest of Klal Yisrael.

Meshech Chochma-

כי לא נתן להם נחלה בתוך בני ישראל

The Torah is explaining that Hashem kept them small because they depended on matanos from the others and a larger shevet would be unsustainable.

ויהיו פקודיהם שלשה ועשרים אלף כל זכר מבן חדש ומעלה כי לא התפקדו בתוך ב"י כי לא נתן להם נחלה בתוך בנ"י. הקדמונים נתפלאו מדוע שבט לוי היה מעט במספרו נגד שארי השבטים. וראיתי שנותנים טעם שבת קול אמרה וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, והם לא היו בקושי השעבוד, לכן לא היו בכלל כן ירבה וכן יפרוץ. אבל מדוע לא נתרבו במדבר תמוה, כי במנין הראשון היו שנים ועשרים אלף. ורש"י הביא מן הירושלמי דיומא שנהרגו ממנו כמה משפחות. אולם לדעתי יתכן כי לו נתכנו עלילות, והיה צופה ומביט, כי שבט לוי, לגיון של מלך, לא ינחלו נחלה, רק ערי מגרש בתוך ב"י, ואם בני לוי יהיו רבים במספר, הלא יצעקו מדוע נגרע חלקם, וגם על בנ"י יהיה כבד הדבר לכלכל עם גדול כמוהו, וכאשר מצאנו בבני יוסף שצעקו, כי ד' ברכם בעם רב, והמקום צר להם לשבת, לכן היה מחכמת הבורא לבלי הרבות אותם ע"ד הנסיי, רק יהיה מספרם בדרך טבעי, והיו כ"ג אלף מבן חדש ומעלה. ויתכן לכלול זה בכוונת הפסוק ויהיו פקודיהם שלשה ועשרים אלף כל זכר מבן חדש ומעלה, לכן היה מנינם מבן חדש, כי לא התפקדו בתוך בנ"י, שמנינם היה מבן עשרים, ולמה היה מנינם פחות כ"כ רק כ"ג אלף במספר, כי לא נתן להם נחלה בתוך בנ"י לכן היו מעטים במספר ולא חלה עליהם הרבוי המופלג מברכת אלקי. ודו"ק.

 8.  Why does a child inherit a parent. Is it because of the child’s rights to the property or is it because of the father’s rights.

27:4

למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה לנו אחזה בתוך אחי אבינו

I think this is why Moshe then asked that his sons inherit his position. If yerusha is because of the son deserving it more than others, they did not necessarily deserve it. But if yerusha is because of the father’s rights, then he wanted to assert that right by giving it to his children. Hashem told him that there is a difference between property and Torah leadership.

I have another proof. The Gemara in Kiddushin 17b-18a on yerusha by Akum brings from Reb Yochanan a raya from לבני לוט נתתי ער ירושה, and Rava is docheh because 

וְרָבָא, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרַב חִיָּיא בַּר אָבִין? מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְּאַבְרָהָם שָׁאנֵי.

You see that the yesod of Yerusha is the logic of respecting the original owner's rights.

 

  9. The words  וידבר ה' אל משה לאמר appear 175 times in the Torah, but only once the other way around.

27:15

וידבר משה אל ה' לאמר

 10.  The king and the Kohen Gadol: Who stands for whom?  Who stands by the door and says "No, after you."

27:21, regarding Yehoshua- ולפני אלעזר הכהן יעמד

This is how the Rambam understands it in 2 Melachim 5-

אבל כהן גדול אינו בא לפני המלך אלא אם רצה. ואינו עומד לפניו אלא המלך עומד לפני כהן גדול. שנאמר (במדבר כז כא) "ולפני אלעזר הכהן יעמד". אף על פי כן מצוה על כהן גדול לכבד את המלך ולהושיבו ולעמד מפניו כשיבוא לו. ולא יעמד המלך לפניו אלא כשישאל לו במשפט האורים.

I know there will be nigglers who say “Ha, but the king has a Sefer Torah tied to his arm!” First of all, the Kohen Gadol has the Tzitz. Second, if it’s tied to his arm, it is invisible as far as Kibbud is concerned, as we find by הנכס לבית מנוגע. 

11. Besides the basic communal obligation to make sure Korbanos Tzibur are brought,  what additional obligation is incumbent upon Klal Yisrael, not only Kohanim, regarding korbanos tzibbur.28:2

 צו את בני ישראל ואמרת אלהם:  את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי תשמרו להקריב לי במועדו

Rashi- this is the source of the Anshei Maamad. There must be representatives of Yisrael present when korbanos tzibur were brought.

תשמרו - שיהיו כהנים ולוים וישראלים עומדין על גביו מכאן למדו ותקנו מעמדות

 12.  Proof that every Shabbos is the same, but every Rosh Chodesh is different- a different mazal, a different mood, a different character.

The Shabbasos of the year are referred to in the singular, “וביום השבת שני־כבשים", but the Roshei Chodesh are referred to in plural, “ובראשי חדשיכם תקריבו"

Maybe (suggested by Harav Carlbach in חבצלת השרון)  because Shabbos is a recurring commemoration, but each Rosh Chodesh relates to the month it begins and has its particular character and mazal.